פסק-דין בתיק ע"א 36527-09-11

ערעור על פסק הדין שקיבל  תביעה כספית בגין עבודות איטום, שהמשיבה ביצעה בעבור המערערת, מכוח הסכם קבלנות משנה שבין בעלי-הדין.

תמצית העובדות וההליכים

1. חברה מס' 1 ("אינטל") ביקשה לבצע עבודות בניה בהיקף רחב, הכוללות מספרנותני שירותים ועבודות מסוגים שונים, לרבות בניית חניון בן חמש קומות. לצורך כך התקשרה בהסכם עם חברה מס' 2 ("ברן הנדסה"), כקבלן האחראי על פרויקט הבניה כולו. חברה מס' 2 התקשרה עם חברה מס' 3 (המערערת-הנתבעת) כקבלן משנה אשר יספק את שירותי האיטום לגג החניון, וזו התקשרה עם חברה מס' 4 (המשיבה- התובעת) על מנת שתבצע בעבורה, כקבלן משנה, את עבודות האיטום במפלס העליון של החניון (להלן: " העבודות"). המשיבה נעזרה אף היא בשירותיו של קבלן משנה, אשר סיפק לה עובדים נוספים לביצוע העבודות הנדרשות.

2. בהסכם שנכרת בין בעלי-הדין (להלן: " ההסכם") נקבע, כי העבודות יחלוביום 25.7.06 ויסתיימו ביום 24.8.06.  בפועל, כעולה מן העובדות המפורטות בפסק הדין שניתן בבית-משפט השלום, העבודות החלו רק ביום 1.8.06 (באיחור של כ-7 ימים), בשל עיכוב אשר לא היה תלוי במשיבה. עיכוב נוסף של כ-8 ימים, נגרם כתוצאה מעיכוב באספקה של חומרים מיובאים אותם היה על המערערת לספק, עיכוב שנגרם כנראה בשל מלחמת הלבנון השנייה.  בהקשר זה סוכם בעל פה כי מועד סיום העבודות יוארך בהתאמה.

3.        התמורה הכוללת המירבית בעבור העבודות, כמפורט בהסכם, היא בסך של 390,000ש"ח, בהתאם לשטח העבודה בפועל.  בהסכם  הותנה כי אם תבצע המשיבה  העבודות על פי המפרט המצורף להסכם, ותעמוד בלוח הזמנים הנקוב בו, זכאית היא לתמורה המלאה ול"בונוס" נוסף בסך של עד 70,000 ש"ח (להלן: " הבונוס").  התמורה המוסכמת והבונוס מחושבים באופן יחסי לשטח בו יבוצעו העבודות בפועל ולפי מחיר מוסכם למ"ר. התמורה המקסימאלית המגיעה למשיבה היא לפיכך בסך של 460,000 ש"ח (בתוספת מע"מ).

אין חולק כי מהסכומים המגיעים למשיבה יש לקזז את הסכום החלקי  אותו שילמה המערערת למשיבה בסך 125,000 ש"ח, וכן סכומים נוספים, בהם נשאה המערערת מעבר למוסכם, כתשלום בגין עובדים נוספים, בסך כולל של 108,777 ש"ח.  סה"כ יש לקזז מן התמורה:  233,777 ש"ח.

4.        ביום 3.9.06 מסרה המשיבה, לשיטתה,  את העבודות למערערת, באיחור של 11 יום מהמועד הנקוב בהסכם.  לטענת המערערת,  עזבה המשיבה את השטח רק ביום 7.9.06, ואף במועד זה לא סיימה את עבודתה.

5.        עם מסירת העבודות לידיה, סירבה המערערת לשלם למשיבה את יתרת התמורההמגיעה לה לטענתה, כמו גם את סכום הבונוס המוסכם בשל עמידה בזמנים, נוכח טענתה כי יש לקזז מסכומי התמורה סכומים רבים אותם שילמה המערערת במקום המשיבה.  בהתייחס לבונוס טענה, כי המשיבה, אשר לשיטתה התנהלה באופן רשלני ביותר, לא עמדה בלוחות הזמנים הנדרשים על פי ההסכם.

6.        ביום 13.3.07 הגישה המשיבה תביעה כספית בסך 212,500 ש"ח, לתשלום יתרת התמורה והבונוס, להם סברה,  כי היא זכאית. על פי חישובה בוצעו עבודות האיטום בשטח של 9,750 מ"ר ולפיכך סך התמורה הוא 380,250 ש"ח, וסכום הבונוס המגיע לה הוא 68,250 ש"ח. בקיזוז הסכומים המפורטים לעיל, המערערת חייבת לה, לטענתה, יתרה בסך של 212,500 ש"ח.

פסק הדין בבית משפט השלום

7.        בית משפט השלום קיבל את התובענה וקבע כי על המערערת לשלם למשיבה סך כולל של 212,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. בנוסף חויבה המערערת בתשלום הוצאות המשפט וכן בשכ"ט עורך הדין של המשיבה בסך 25% מסכום פסק הדין, דהיינו בסך של 53,125 ש"ח .

8.        בהתייחס לשטח בו בוצעו העבודות בפועל, לפיו יש לחשב את התמורה המגיעה למערערת, נקבע כי בהעדר הוכחה סותרת ובהתחשב בכך שלמערערת גישה למידע המדויק הרלוונטי, יש לקבל את טענת המשיבה לגבי השטח בו בוצעו העבודות בפועל, דהיינו 9,750 מ"ר.

9.        טענות המערערת, כי העבודות בוצעו ברשלנות ובאיכות בלתי מספקת נדחו בשל העדר חוות דעת מומחה התומכת בטענה.  נקבע כי בהסתמך על העדויות שהובאו אין כל אינדיקציה לכך שהעבודות בוצעו ברשלנות הנטענת, ומתברר,  כי העבודות בוצעו בהתאם למפרט ולדרישות המזמין.

10.      נדחתה טענת המערערת, כי המשיבה לא עמדה בלוח הזמנים, כמפורט בהסכם, כדי לקבל את הבונוס.  נקבע כי האיחורים הקלים שהיו אכן בפועל, נגרמו מטעמים ונסיבות אשר לא היו תלויים כלל במשיבה, אלא נגרמו כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה, ומפעולות של המערערת.

בהקשר זה נדחתה טענה מרכזית של המערערת, לפיה "יום מסירת העבודות" מן המשיבה למערערת הוא "יום מסירת העבודות" מן המערערת לחברת ברן הנדסה [חברה מס' 2], אשר שכרה את שירותיה בפרויקט האמור. נקבע כי אין לקבל טענה זו מאחר ואין מדובר באותן עבודות, ולפיכך לא מדובר באותם מועדי מסירה. העבודות אותם התחייבה המערערת-הנתבעת לסיים בעבור ברן הנדסה אינן בשליטת המשיבה כלל, ציינה השופטת המלומדת.  גם האיחור בביצוע "בדיקת ההצפה" לתקינות העבודות נבע משיקולי המערערת בלבד, ואין לו כל השלכה על מועד המסירה מטעם המשיבה, - כך בפסק הדין קמא.

11.      בהתייחס לשכר בגין עובדים אותם סיפקה המערערת למשיבה, אותו יש לקזז מהתמורה,  נקבע כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הסכום הגבוה יותר אותו דרשה ולפיכך קוזז הסכום הנטען על ידי המשיבה, בסך 42,777 ש"ח.

מכאן הערעור.

המחלוקת המרכזית

12.      המחלוקת המרכזית בין הצדדים  נוגעת לפרשנותו של בית המשפט קמא את מערכת היחסים המוסכמת ביניהם. לשיטת המערערת בינה לבין המשיבה נכרת הסכם "BACK TO BACK", וכי יש לפרש את התחייבויותיה של המשיבה כלפיה בהתאם, כך שיחפפו את התחייבויות המערערת כלפי ברן הנדסה,  אשר הזמינה ממנה את העבודה [ר' סעיף 2 בעמ' 3-4 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת]. המשיבה כופרת בטענה זו [ר' סעיפים 12-13 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה, מיום 20.2.12].